תומאס דובר
| לידה |
1660  |
|---|---|
| פטירה |
1742 (בגיל 82 בערך) |
  | |
תומאס דובר (באנגלית, Thomas Dover; 1660–1742), המכונה לעיתים "דוקטור קוויקסילבר", היה רופא אנגלי. הוא זכור בזכות "אבקת דובר" שהמציא, עבודתו עם העניים בבריסטול והפלגתו לצד ויליאם דמפייר ווודס רוג'רס, שהציל את המלח אלכסנדר סלקירק - ההשראה האמיתית לרובינזון קרוזו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דובר נולד בברטון-און-הית' בשנת 1660, למשפחה "מכובדת אך מרדנית".[דרוש מקור][מפני ש...] סבא רבא שלו, ויליאם קול, היה נשיא קורפוס כריסטי קולג' באוניברסיטת אוקספורד, בתקופת שלטונה של המלכה מרי הראשונה, אך גורש משום שהפגין אהדה לפרוטסטנטים. לאחר שהוחזר לזמן קצר, בתקופת שלטונה של אליזבת הראשונה, הוא שוב גורש לאחר שנמצא אשם בהונאה. בנו של קול, סבו של תומאס רוברט דובר, היה עורך דין ומשורר שהעביר את המשפחה לסנטברי, ליד צ'יפינג קמפדן, שם ייסד את משחקי האולימפיק קוטסוולד משנת 1612 עד לסביבות שנת 1650[1].[2] בנו ג'ון דובר שימש כקצין בחיל הפרשים המלכותי במהלך מלחמת האזרחים האנגלית. אחרי שהובס, הוא פרש כבעל חווה בברטון-און-הית', שם נולד תומאס.[3]
תומאס היה אחד משמונה ילדים.[4] סביר להניח שהוא למד בבית הספר בקמפדן, ובשנת 1680 עבר ללמוד באוניברסיטת אוקספורד, וקיבל תואר ראשון באומנויות בשנת 1684. שנתיים לאחר מכן הוסמך לקולג' גונוויל וקאיוס בקיימברידג', שם למד רפואה והוצמד לרופא תומאס סידנהאם. בשעה שהיה במרפאתו של סידנהאם לקה דובר במחלת אבעבועות שחורות וטופל על ידו בשיטה שכללה הקזת דם וצריכה יומית של 12 בקבוקי בירה מעורבבת עם סולפטים. השיטה תוארה על ידי דובר בספרו בשנת 1732, ״מורשת הרופא העתיק לארצו״. הטיפול היה מוצלח ודובר חזר ללימודיו וסיים תואר ראשון ברפואה בשנת 1687.[2][3]
דובר התחתן בשנת 1681 ובמהרה חזר לברטון און-הית'. כשאביו חלה, דאג דובר לחווה ועבד כרופא בכפר. כשאביו נפטר בשנת 1696, הוא עבר לבריסטול, שם הקים מרפאה משלו. הוא עבד עם האגודה שטיפלה בעניים כרופא בבית החולים סנט פיטר.[3] שם הוא סייע לעניים והפך לרופא הראשון שהציע שירותים כאלה לארגון הצדקה.[5]
המרפאה של דובר זכתה להצלחה ולרווחיות גבוהה מאוד. בריסטול הייתה עיר גדולה עם מעט מאוד רופאים, אבל עם הרבה סוחרים ועשירים. התפשטות מחלת הטיפוס הוסיפה אנשים רבים לרשימת הלקוחות שלו, ודובר ראה עד 25 חולים ביום. עד מהרה הצליח להרשות לעצמו לקנות את ביתו הראשון ב״כיכר המלכה״,[3] שם היה גם ביתו של וודס רוג'רס, רב חובל שעמו התחיל דובר בקריירה חדשה.[5]
משלחות פרטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1702 ערך דובר הפלגה לאיי הודו המערבית. הרפתקה זו הובילה לשינוי בקריירה שלו.[3] בשנת 1708 הגיע ויליאם דמפייר לבריסטול בתקווה לבצע ״משימה פרטית״ חדשה והיא לתפוס ספינת אוצרות ספרדית.[4] דובר הצטרף לתוכנית והפך למשקיע ולקברניט שני בספינה ״הדוכס״ שהייתה תחת פיקודו של רוג'רס.[5] הרופא נודע כ"קפטן דובר", לאחר שתרם 3,312 ליש"ט להפלגה, הסכום השני בגודלו מבין שלושים המשקיעים. לצד אחריות זו, דובר קיבל גם את תפקיד ״נשיא מועצת המשלחת״, מה שנתן לו שני קולות בכל הדיונים. היו בהפלגה ארבעה רופאים ולא היה לו תפקיד רפואי, אך בהמשך ההפלגה הוא נדרש לנשתמש בכישוריו כרופא[6].
ב־1 באוגוסט 1708 הפליגה ״הדוכס״ כפריבטיר לצד הספינה ״הדוכסית״.[3] [8] ב־2 בפברואר 1709 זוהתה נקודת אור באיי חואן פרננדס באוקיינוס השקט, ודובר הוביל קבוצת מלחים לחוף כדי לחקור את מקורה. הם גילו אש שהדליק אלכסנדר סלקירק, ספן סקוטי שסולק מספינתו והושאר באי בשנת 1705 כאדם שאינו ראוי להיות מלח. הספינה של סלקירק הייתה חלק ממשלחת שהונהגה על ידי דמפייר, שעצרה כדי לחדש אספקה בארכיפלג באיי חואן. חודש לאחר מכן הספינה טבעה. שהותו של אלכסנדר ארבע שנים באי וחילוצו בסופו של דבר, היוו את ההשראה לרומן רובינזון קרוזו שכתב דניאל דפו, חברו של וודס רוג'רס[7][8][9].
באפריל 1709 הוביל דובר קבוצת מלחים משתי הספינות בפשיטה על העיר גואיאקיל, כיום באקוודור[10]. הפשיטה תחת פיקודו נחלה הצלחה, ורק שני אנשי צוות אבדו בה. עם זאת, כ-180 מהמלחים שנותרו בספינות חלו מאוד לאחר שחפרו את קברי העיר בחיפוש אחר פריטים בעלי ערך[9]. דובר חזר לתפקידו כרופא. הוא הורה לארבעת הרופאים להקיז דם של החולים בשתי זרועותיהם ולהשקות אותם בחומצה גופרתית מדוללת[6]. פעולה רפואית זו התגלתה כמוצלחת, ורק קומץ מלחים מתו[7].
בשלב מסוים במהלך ההפלגה ביקרו הספינות בג'אווה, שם מכר דובר את הספינה ״המרקיז״ שנלכדה במהלך המסע. דובר מכר את הספינה לקפטן בשם אופִּי, שנישא מאוחר יותר לבתו[11]. .
המשלחת, שהפליגה במשך שלוש שנים, חזרה הביתה, והתגמולים חולקו בין המשקיעים. דובר קיבל סך של 6,689 ליש"ט (ששוויים כיום הוא כמיליון ליש"ט)[12], סכום מספיק כדי להבטיח מעמד גבוה בחברה. המלחים הפרטיים תויגו כפיראטים, אך חקיקת חוק השלל הימי בשנת 1708 העניקה גיבוי חוקי למעשיהם. עם זאת, הוא עדיין לא היה מוכן להתיישב ויצא לסייר ברחבי אירופה.
חזרה לרפואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דובר ביסס את עצמו מחדש כרופא בבריסטול לפני שעבר לרחוב סטרנד בלונדון בשנת 1720. בערך בזמן זה נפטרה אשתו, והוא איבד את מרבית הונו בגלל השקעות גרועות, כולל 6,000 ליש"ט בקריסת חברת הים הדרומי.[3] בשנת 1721 הוא הצליח להצטרף לקולג' המלכותי לרופאים. ניסיונו בעבר כחולה באבעבועות שחורות היה לרלוונטי במיוחד כאשר התפרצה המגפה בלונדון, ודובר שחזר בהצלחה את הטיפול שקיבל מסידנהאם.[3]
בשנת 1729 שב דובר לבריסטול והקדיש חלק ניכר מזמנו לכתיבת הספר "מורשתו של הרופא העתיק לארצו", שזכה להצלחה אך עורר גם מחלוקת. הספר פורסם לראשונה בשנת 1732 לאחר שחזר דובר ללונדון[6]. הוא כוון לחינוך הרופאים ולקהל הרחב וכלל תיאורים של כ-120 מחלות. דובר כתב בספר גם על חוויותיו ופירט את הרפתקאותיו ומסעותיו.[3]
בעקבות הספר זכה דובר לכינוי "דוקטור קוויקסילבר", בגלל המלצתו לשימוש בכספית (המכונה לעיתים quicksilver) כתרופה לריפוי מחלות רבות. המלצה זו ספגה ביקורת מצד חלק מעמיתיו. עם זאת, הפופולריות של הספר ושל דובר הבטיחו כי השימוש בכספית יישאר באופנה במשך שנים רבות לאחר מכן. דו"ח אנונימי אחד משנת 1733 ביקר את השימוש במתכת הנוזלית כתרופה לעגבת ורמז לסכנה של הרעלת כספית:
- "ג'נטלמן צעיר... סבל ממחלת מין. ד"ר דובר הורה לג'נטלמן הצעיר לקחת כספית גולמית. בהתחלה מצבו השתפר, אך בהמשך לקה החולה בהתקפי דיזנטריה אלימים, שהובילו לסיום של כל תלונותיו וגם של חייו".[3]
הספר פורסם מחדש מספר פעמים, כאשר המהדורה השמינית והאחרונה יצאה עשרים שנה לאחר מותו של דובר. הספר תורגם גם לצרפתית. התרומה הבולטת של הספר היא ״אבקת דובר״, ששימשה עד אמצע המאה העשרים לשיכוך כאבים וכחומר מעורר הזעה. היחסים בין מרכיבי האבקה, אופיום, איפקקואנה ואשלגן סולפט (שבהמשך הוחלף בליקוריץ), השתנו עם הזמן, אך השילוב בין מרכיבים אלו נותר בשימוש למעלה מ־200 שנה.[3][6]
הצלחתו של דובר סייעה לו להחזיר חובות. בשנת 1736 הוא עבר לבית ברחוב ארונדל עם חברו רוברט טרייסי, ולבסוף פרש בשנות השמונים לחייו. הוא נפטר בשנת 1742.
דובר נקבר בסטנוויי, גלוסטרשייר בחלקת משפחת טרייסי.[3][6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Burns, F. D. A. (2004). "Dover, Robert (1581/2–1652)". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.).
- ^ 1 2 Dewhurst, Kenneth; Doublet, Rex (1974). "Thomas Dover and the South Sea Company". Medical History. 18 (2): 107–108.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Morton, R. S. (1968). "Dr Thomas ("Quicksilver") Dover, 1660-1742". British Journal of Venereal Diseases. 44 (4): 342–6.
- ^ 1 2 Steeds, Mark (6 October 2009). "Dr Thomas Dover". thisisBristol.co.uk. Northcliffe Media Limited
- ^ 1 2 3 Johnson, James (1826). Transactions of the Corporation of the Poor, in the City of Bristol, During a Period of 126 Years. P. Rose. p. 108. Retrieved 21 August 2012.
- ^ 1 2 3 4 5 Moore, Norman (1888). "Dover, Thomas" . In Stephen, Leslie (ed.). Dictionary of National Biography. 15. London: Smith, Elder & Co.
- ^ 1 2 Little, Brain (1960). Crusoe's Captain. Odhams Press.
- ^ Britten, Nick (5 January 2009). "Diaries of swashbuckling hero who rescued Robinson Crusoe unearthed". The Telegraph. Telegraph Media Group Limited. Retrieved 21 August 2012.
- ^ 1 2 Woodard, Colin (2007). The Republic of Pirates. Harcourt Trade. ISBN 978-0-15-101302-9.
- ^ Moore, Norman (1888). "Dover, Thomas" . In Stephen, Leslie (ed.). Dictionary of National Biography. 15. London: Smith, Elder & Co
- ^ Steeds, Mark (6 October 2009). "Dr Thomas Dover". thisisBristol.co.uk. Northcliffe Media Limited. Archived from the original on 5 May 2013. Retrieved 21 August 2012.
- ^ UK Retail Price Index inflation figures are based on data from Clark, Gregory (2017). "The Annual RPI and Average Earnings for Britain, 1209 to Present (New Series)". MeasuringWorth. Retrieved 27 January 2019.